נולדתי בארצות הברית, בבית מוקף טבע, ובגיל תשע עליתי עם משפחתי לירושלים — לדירה עירונית ולמציאות שונה לגמרי.

נחשפתי ליופייה של העיר, לצפיפות שמזמנת מפגשים, לערבוב בין אנשים ותרבויות, לצבעים, לחומרים ולשכבות הזמן. שם התחילה להתחדד אצלי ההבנה שאדריכלות אינה רק המעטפת שבה אנחנו חיים — היא משפיעה על האופן שבו אנחנו נפגשים, נעים, מתכנסים, מרגישים וזוכרים.

מכאן נולדה תפיסת העולם שלי: הבית אינו רק הרקע לסיפור האישי שלנו — הוא חלק ממנו.

אני מתכננת מתוך חיבור בין אור טבעי, מרחב, תנועה, פונקציה ואופי אישי. כל אחד מהם הוא שכבה, ורק כשהם מתחברים נכון נוצר בית שמרגיש שלם וטבעי למי שחי בו.

עם השנים נוספה לעשייה שלי גם היצירה בחימר. העבודה בידיים מחברת אותי אל החומר באופן בלתי אמצעי — אל המרקם, המגע, חוסר האחידות ואל היופי שנוצר דווקא מתוך התהליך והזמן.

אני נמשכת לחומרים שיש בהם אמת — עץ, אבן, מתכת, טקסטיל וקרמיקה — חומרים שחיים יחד איתנו, משתנים, נושאים סימנים ומשתבחים עם השנים. אותה רגישות לחומר מלווה אותי גם באדריכלות, ולעיתים היצירה עצמה נכנסת אל הבית כאובייקט או כפרט שנוצר במיוחד עבור האנשים שחיים בו.

בעיניי, אלה אינם הקישוט שמגיע בסוף התכנון. הם חלק מהאופן שבו בית מקבל עומק, אופי וזהות.

לכן כל פרויקט מתחיל בהתבוננות ובהקשבה, וממשיך בתרגום שלהן לאדריכלות — לאור, למרחב, לתנועה, לחומר ולפרטים.

אני מתכננת בית עבור הרגע שבו הוא שלם ונמסר, אבל לא פחות מכך עבור כל מה שיקרה בו אחר כך — החיים שישתנו, הדברים שייאספו, הזיכרונות שייווצרו והשכבות שיתווספו עם השנים.

כי בית שלם ממשיך להיווצר הרבה אחרי שהסתיימו התכנון והבנייה. ככל שהחיים נאספים בתוכו, הוא מקבל עוד עומק, משמעות וסיפור שהוא רק שלו.

כבר למעלה מ־15 שנים אני מתכננת ומעצבת בתים יחד עם האנשים שעתידים לחיות בהם — ובכל פעם מחדש מחפשת את החיבור המדויק בין החיים שלהם לבין המקום שיהפוך לבית.